וינטר נ' מח"ש-משטרת ישראל

החלטה

העד מעיד על שיחה עם מר כריספין ונראה כי הוא עומד להעיד על דברים שאמר לו מר כריספין באותה שיחה. אכן, את הדברים ממר כריספין נראה כי העד שמע בעצמו, אולם ברור כי אם הדברים מובאים לצורך הוכחת תוכנם, הרי שמדובר במקרה מובהק של עדות מפי השמועה, ולא אתיר להביא עדות מפי השמועה על ידי עד שאיננו יודע את העובדות מידיעתו, אלא מדברים ששמע מאחר.

על הנתבעת היה לזמן לעדות את אותו מר כריספין, ככל שסברה כי הדברים רלוונטים וחשובים לתובענה.

העד ימשיך כעת בעדותו בעניין אחר, ככל שיש דברים שהם מידיעתו האישית.

ניתנה והודעה היום כ"ג שבט תש"ע, 07/02/2010 במעמד הנוכחים.

יואל עדן, שופט

פסק דין

1.עניינה של התובענה בנזקים להם טוענת התובעת, שנגרמו לרכבה, אשר נתפס על ידי המשטרה. מכתב התביעה לא ניתן להבין מתי לטענתה נגרם הנזק, וממש בסוף הדיון, לאחר סיכומי ב"כ הנתבעת, היא הוסיפה נתון חדש אשר לא בא זיכרו בכתב התביעה, כי בנה נהג ברכב כשהוא באזיקים, וכתוצאה מכך הוא נהג לנזק לרכב, לפי כתב ההגנה.

2.יאמר תחילה כי היה על התובעת לזמן את כל עדיה לישיבת היום. התובעת לא זימנה לא את בנה, שהינו עצור ויכלה לזמנו באמצעות בית המשפט, כך גם לא את מי אשר אמרה בתחילת עדותה כי הוא נהג באוטו, והוא אחר שהיה עם בנה, וכך גם לא את השמאי מטעמה.

לפיכך, יש לדחות את עתירתה שבאה בתום הדיון לזמן עדים אלה.

3.התובעת מאשרת כי לא היא נהגה ברכב עת נתפס, ועוד היא מאשרת כי ראתה את הרכב לאחרונה בשעה 14:45, כאשר הרכב נתפס בשעה 23:10.

4.מהאמור עולה כי התובעת אינה יודעת לומר מאומה בדבר מצב הרכב עת נתפס, ולפיכך ניתן לומר כי לא הוכיחה את הרכיב המהותי ביותר בתביעתה.

5.התובעת הוסיפה כי למחרת היום באה למשטרה וראתה את הרכב והוא היה ללא פגיעה, טענה זו אינה מתיישבת עם דבריה האחרונים, כי ייתכן והפגיעה הייתה עת בנה נהג ברכב באזיקים כטענתה, טענה שלא רק שאין היגיון בצידה, אלא שהתובעת אינה יכולה להעיד מאומה ביחס אליה, שכן לא הייתה נוכחת בעת התפיסה.

6.מכאן יש לקבוע כי התובעת לא הוכיחה את מצבו של הרכב עת נתפס, ויכלה לעשות זאת בנקל על ידי זימון העדים כאמור.

7.זאת ועוד, במסגרת ההסדר טיעון שנעשה בין בנה של התובעת לבין המדינה, הוסכם, וב"כ הבן בדיון הודיע במפורט כי "לא תהייה לנאשם או לאמו כל טענה לעניין החזקת הרכב בידי המאשימה".

הצהרה זו מפי ב"כ בנה של התובעת, אשר נאמרה גם בשם התובעת עצמה, מקימה מניעות מלהגיש תובענה זו.

8.מסקנתי מאמור לעיל היא כי התובעת לא הוכיחה, והדבר אינו בידיעתה האישית, מה היה מצב הרכב עת נתפס על ידי המשטרה.

9.התובעת מכרה את הרכב. ברי כי מחיר הקנייה ומחיר המכירה של הרכב הינם הנתונים המהותיים ביותר לצורך קביעת הנזק, אם נגרם, כתוצאה מתפיסת הרכב.

התובעת זוכרת היטב את המחיר בו רכשה את הרכב, ואולם אינה זוכרת את המחיר בו הרכב נמכר.

ב"כ הנתבעת טוענת כי הרכב נמכר במחיר של 130,000 ₪, ואולם, דבריה אלו גם הם עדות מפי השמועה, ואינם ראייה לכך.

בהעדר הנתון המהותי בדבר מחיר מכירת הרכב, נתון שחזקה כי הוא בידיעתה של התובעת, קיים קושי של ממש לקבוע מה נזק, אם בכלל נגרם לתובעת.